מה יש בה בניראות הזאת שכל כך הרבה נשים מתמודדות איתה, חוששות מפניה, מסתתרות, מרגישות ש"עד כאן", מכאן כבר אי אפשר להמשיך?

מה יש בניראות?
יש בה עיניים וראייה, יש בה גוף, יש בה תכונות שונות שאני רוצה לחשוף ולשתף, מתנות שאני רוצה לתת לעולם. יש פחד וכיווץ מהמעמד של החשיפה, בניראות יש בושה.
בגוף יש גם סיפור.ים עמוקים שמושכים קצוות חוטים (לעיתים בלתי נראים) המחוברים לניראות ויוצרים/ממציאים עולמות שלמים של סיפורים.
ובנוסף, בניראות יש גם לב אחד אוהב וחושש.

מה אני עושה עם הניראות או למען הניראות?
האם אני דוחפת ומראה את עצמי בכוח, באגרסיביות, בהחצנה? האם אני כועסת כי "לא רואים אותי"? או שאולי אני נכנעת ומסתתרת במחילה שלי, מחכה שמישהו יעבור בחוץ על השביל וינחש שאני כאן בפנים ממתינה להזמנה ואז אני כואבת ומאוכזבת?

יש עוד אפשרות בה אני ממציאה לי סיפורים, מאמצת דמויות ומראה חלקים של הניראות שלי שהם לא "באמת" אני. כלומר, כל חלקיי שלי הם, ויחד עם זאת אני גם יכולה לבחור (לרוב לא במודע) להראות חלקים של חלקים של חלקים שלי שעולים על פני השטח כי "צריך" לחיות או כי החיים הם חיי "הישרדות" ולולא אפעיל את הסיפורים והדמויות שבחרתי, או מניפולציה כלשהי – לא אוכל להשתתף בסיפור האנושי שנקרא חיים. אז "אין לי ברירה".

"אין לי ברירה" אלא להתנהל בעולם כלא נראית כשרק חלקים של חלקים שלי נוכחים ובאים במגע עם המציאות. על פניו, זה יכול להרגיש "בסדר" ו"רגיל" ולפעמים גם "מצוין" ואולי רק בלילה כשאין אף אחד קרוב אליי ולפני השינה אני קצת עצובה או לא מצליחה להירדם ואולי למשל קשה לי עם הגוף שלי ואני מוצאת את עצמי אוכלת שלא במודע ולא באופן שמיטיב איתי. אולי אני גם משתמשת בגוף שלי ובמיניות כדי להיראות.
הדוגמאות הן רבות. דוגמאות למצבי יום יום שכולנו מכירים, "התרגלנו" לחיות איתם.

אפשר לחיות חיים שלמים עם מיגרנות או עם עצירות. אפשר לחיות חיים טובים עם מספר במשקפיים שרק עולה ועולה, אפשר להתרגל לעודף משקל ותחושת כבדות. אפשר לחיות ולא להיראות.
אפשר להתרגל כמעט לכל דבר אך האם ככה אני רוצה לחיות?

בחרתי לכתוב על ניראות כי זו גם הבטן הרכה שלי (תרתי משמע). המקום של הסתתרות, של המנעות מלהראות את עצמי, של להישאר בצל ולא "לעלות על הבמה" גבה ממני מחיר כבד.
אני יודעת מה המשמעות של "להסתתר", כמה כאב יש במקום הזה, כמה כמיהה. אני יודעת מה הסתתרות מביאה איתה ועד לאן זה יכול להגיע.

אם מה שכתבתי נוגע בך במקום העמוק הזה שמסתתר או מחצין כי הניראות מפחידה, מכאיבה או לא ברורה – אני מזמינה אותך להגיע למפגש קבוצתי אינטימי בו ניגע בניראות הביישנית, נלטף אותה, נזוז איתה, ננשום ונגרד מעט ובעדינות חלק קטן ממנה כדי ליצור משהו חדש.

- הילה רוטשילד, רואת דרך - טיפול אינטגרטיבי 050-2120321